יום חמישי, 27 בינואר 2011

colonia Tovar


הכניסה למושבה
לא ברור מה חיפשו להם הגרמנים בדרום אמריקה ומה הקשר בין השניים, אך קולוניה טובר - מושבה גרמנית אי שם בהרי ונצואלה פורחת לה ומשגשגת.                                        בניגוד למקומות תירותיים אחרים בונצואלה אין ספק שקולוניה טובר היא בועה יחודית במינה של אינטלגנציה משולבת בעבודת כפיים, שני דברים שכפי שהסברנו בפעמים קודמות אינם מצויים בשפע במדינה זו . אחרי הכל ארופאים זה ארופאים..
המושבה ציורית ופסטורלית,מלאה בשדות ובתים מעץ. הרבה עוסקים כאן במלאכת יד כגון נגרות ואומנות, השאר מתעסקים בגידולים חקלאיים של כל סוגי הפירות והירקות, ובנוסף זוהי אימפריה קטנה של הרבה סוגי רטבים, קומפוסטים, שוקולדים.. והכל מעשה ידיהם. לאוירה זו מתווספת צורת הלבוש של הנשים המזכירה את לבושן באירופה מהמאות הקודמות- שמלות ארוכות ופשוטות.  
איזה טיפ היינו צריכים לתת בשביל התמונה...
ביום הראשון טיילנו בשווקים המקומיים, ביום השני עשינו טיול ג'יפים להכיר את המושבה הכלל גם טעימות שרק עינינו יכלו לחוש. מיד שנכנסנו לג'יפ פתחנו את קופסאת הפירות תוצרת המקום שהכנו מבעוד מועד וחילקנו לכל יושבי הג'יפ. 
איתן כמובן נרדם אחרי 10 דקות ולביא מצא לו סבתא מרוקאית לשבת עליה ולכרסם את אפרסקיו האהובים
 

 
 

הנהג שלנו חבר'מן..

נסענו למושבה בתקופת חג המולד , בכל יום ב-9 בלילה, לאחר המיסה, פעמוני הכנסיה היו מנגנים we wish you a merry christmas
וכל בתי המושבה ומתחם הכנסייה היו מקושטים באורות ובעצים המפורסמים


באחת העצירות במהלך טיול הג'יפים





מקום הלינה

מקום הלינה












לביא מנסה להיות ספיידרמן

ביום האחרון נסענו לקולוניה נוספת בשם קולוניה חרייה או משהו כזה ... שם יש פסל ענקי ומפורסם של מריה










צ'או..






יום רביעי, 12 בינואר 2011

"עוד יזכור לנו אהבת איתן ... "

  עולם שלם נשטף במבול ועם שוך הסערה, תפילה חרישית, של אדמה יתומה אל בורא עולם
תפילה לחיים ולצמיחה, להתחדשות, לנטיעה.
אדמה חרבה מאדם, מרוח ומוסר, מחיות וצמיחה מחכה בהשתוקקות לצאת מעקרותה,
ואולי אף לשוב לראשיתו של עולם בו שמים וים לא נפרדו.
ראשונין חביבין אמרו חז"ל, וכמה שהם חביבים לא ניתן לשער.
איך אדם אחד יכול לשנות עולם , בכוח בינתו חכמתו נשמתו ועוז ליבו ולהדליק את האור בבירה.
אברהם העברי- כל העולם מעבר אחד והוא מעברו השני, צופה , לומד ושואל .
" לך לך" מצווה אלוהים את אברהם – לך לעצמך לבדידותך הנתק מארצך ממולדתך ומבית אביך
כי בעולם שרוחו של הדור נוטלת מהאדם את ערכו האישי בסיסמת "נעשה לנו שם", והופכת את האדם לעוד אבן בבנין רב קומות, לא פלא שדור אחרי דור יצמיח עשבים שוטים – והאדמה ? עדיין עקרה...
כי איך תתקיים הבטחתו של ה' לאברהם "ואעשך גוי גדול" ? 
אין המונים נעשים לגוי אלא אם כן יש משהו המאחד אותם .
כל אומה מתאחדת ע"י קרקע משותפת, גם בני אברהם יהיו לגוי- אך לא בזכות הקרקע המשותפת
אלא ברוחו של אברהם שתקום בבניו ובנותיו .
אומר ה' לאברהם הקרקע המשותפת תאחד את האומות,
ורוחך תאחד בניך וכדי שזה יקרה מצווה אני עליך "לך לך" התחל אתה לבנות  מגדל  ,
מגדל של רוח , ומוסר, חסד אמת ויושר שיהיה החוט שיקשר לעתיד את זרעך לגוי אחד קדוש.
ולכן "אברהם קראו הר.."  (מדרש תהלים) – מקום ההתגלות של ה' נקרא בפיו של אברהם הר ,
כי כדי למוצאו היה זקוק אברהם להנתק , ולהתבודד מן החברה, שם ה' בדורו היה עדין חבוי ולא גלוי בטבע כך שרק על "ההר" היה ניתן לגלותו.
"אחות לנו קטנה.." נכתב בשיר השירים, ומי זו האחות ישאל השואל , זהו אברהם אבינו שאיחה את העולם


השבוע , איתן שלנו חגג יום הולדת שנה, וכנראה שהיום בו נולד מזכיר לנו מחדש את הסיבה לשמו - איתן

ידוע שאברהם אבינו קרוי איתן האזרחי , האזרחי מלשון מזרח כלומר האור העולה מהמזרח,
ומי שרואה את איתני שלנו בבוקר , ורואה את החיוך הרחב שלו, מלווה בשמחת חיים נדירה שכזו מבין מיד שהוא באמת סוג של אור מיוחד העולה כל בוקר  ומעורר ומחדש, ביחודו שלו ,לבבות נרדמים ונשמות עייפות , בדיוק כמו אברהם שבתכונותיו היחודיות האיר לראשונה עולם שלם באחדות ה' בבינה ודעת , בטוב עין ולב ובשל כך זכה להיות אב המון גויים .

אומרים שבשעה שקוראים לבן בשמו צריכים הוריו לכוון בליבם את כוונת השם , בליבי כמובן כיוונתי לאברהם אבינו
שכפי שכבר שמתם לב מיוחד הוא בעבורי ..
ובליבי תקווה שהילד הקטן ימשיך לזרוח ולהאיר בעיניו הטובות ובמעשיו, וניצוץ רוחו של אברהם אבינו יאיר ויגדל בו כל שנות חייו .     ו י ה י      א י ת ן       מ ו ש ב ו          ב א ר ץ




בן לו היה לי
ילד קטן
שחור תלתלים ונבון
לאחוז בידו ולפסוע לאט
בשבילי הגן
ילד קטן

אורי אקרא לו
אורי שלי
רך וצלול הוא השם הקצר
רסיס נהרה
לילדי השחרחר
אורי אקרא לו
אורי אקרא

עוד אתמרמר כרחל (האם)
עוד אתפלל כחנה בשילה
(עוד) אחכה
לו


מי לא מכיר את מילות השיר המפורסמות של רחל  .. 
אז לא קראנו לו אורי ותלתליו אינן שחורות, אך ללא ספק מזכירות בכל פעם מחדש את מילות השיר. 
                                                                    

אז מי שלא הבין , דף זה מוקדש לאיתני שמלאה לו שנה , וכפי הבטחתנו לפרסם תמונות לכל המתגעגעים ..
ומקווים ששילמנו כיפליים .

ומי שלא רואה את הקטע הבא ביוטיוב,  מפסיד !!
http://www.youtube.com/watch?v=TM8lrEfdYVM




 



 


יום חמישי, 6 בינואר 2011

כשהייתי בת שנתיים לקחו אותי לחוף ירושלים-ת"א ...והילדים שלי...


הרבה זמן לא עדכנו על הנעשה כאן בחיינו אבל ב"ה הגיע הרגע ונמצא הזמן להעלות את הכל בכתב . ואם אתם תוהים מדוע דווקא היום, אז ככה: האבא המאושר צופה ברגעים אלו ממש עם בנו בכורו בשידור ישיר של היפה והחיה מבית היוצר של וולט דיסני, ובננו הקטן הלך לישון לפני שש בערב. כן ככה זה - בכל פעם שאני יוצאת עם לביא מהבית ומשאירה את איתן עם אדיר אז כשאני חוזרת הבייתה ושואלת מתי איתן הלך לישון אני מקבלת תשובות כמו " ארבע וחצי" , "חמש וחצי" .. עוד לפני שהשמש שוקעת (וזה עד הבוקר למי שלא הבין..). תמיד כשאיתן בחזקת אביו הוא שובר שיאים בשעות השינה שלו. נקודה מעניינת..

אז כמו שאתם יודעים יצאנו לחופשת חג המולד שבועיים לפני הזמן עקב מזג אויר סוער שהיה בונצואלה.
לא ניתן לתאר את כמויות הגשמים שיורדים פה . ביום אחד יכול לרדת מה שיורד  בישראל בחמש שנים.
פה מודדים את הגשם בליטרים..

וכמו שאדיר סיים את הסיפור האחרון על כך שאנו נטייל, אז בהחלט ניצלנו את החופשה להכיר קצת את ונצואלה
ולהבין את מילות השיר : "ונצואלה אין דומה לה" .
בדרך ל CEPE איתן כמובן מצא זמן לנמנם כמו שרק הוא יודע
האמת - באמת אין דומה לה. לא ראיתם מימיכם מדינה שכזו: כבישים עם בורות , חלקי כביש שקרסו ובמקומם נותרה תהום (ומכאן תסיקו שלא מומלץ לנסוע בלילה), אינפלציה מטורפת, מנטליות עצלה שאין כדוגמתה, ואינטלגנציה של האדם הקדמון. אבל (!) הם שמחים מאושרים.. ועימם - צלילי המוסיקה הדרום אמריקאית השמחה והססגונית שללא ספק מושכות כובשות ומעוררות כל נפש שתשהה במחיצתן. וכל עוד הבירות והדלק זולים יותר מבקבוק מים מינרלים של רבע ליטר אין פלא שלא תמצאו אנשים מאושרים מאלה. רק שתדעו- אפשר לתדלק פה מיכל מלא של דלק 60 ליטר, ב -4 בוליבר (שווה ערך לשקל וחצי).
אז אם נפט לא משתלם למכור פה , מה כן ?  ב ג ד י - י ם !
ונצואלה אין דומה לה - חופי ים מרהיבים הידועים בשם החופים הקריביים, איים, שמורות טבע מטורפות, מים מים ומים! כל אישה מחזיקה כאן בממוצע 10 בגדי ים . ומי אנחנו שנהיה בונצואלה ולא נזכה לראות את החופים המדוברים בעולם ..!

הטיול לחופים הקריביים הייתה חויה מאתגרת - נסענו לעיירה על חוף הים בשם CHORONI הנמצאת במדינת אראגואה בונצואלה. לאחר נסיעה של 3 שעות בנופים מרהיבים כאשר השעה וחצי האחרונה של הנסיעה הם בכביש מפותל באורך 40 ק"מ בתוך שמורת טבע מלאה מפלים ונחלים, הגענו אל העיירה שלמעשה שוכנת בתוך שמורת הטבע למרגלות חוף הים.
ופה , זה ים , ים וים..
לחופים היפים צריך לנסוע  ב LANCHA שזו סירת מנוע ,  נסענו במשך 30 דקות לאחד האיים היפים במקום בשם CEPE ולאחריו לאי בשם CHUAU, זו בהחלט הייתה חוויה מדהימה וזו גם הפעם הראשונה שזכינו לראות נופים מרהיבים שכאלה.


צבעי הים היו כמו בסרטים, תכלת, טורקיז בוהק, טורקיז כהה , מים נקיים, נחלי מים מתוקים היורדים לחוף ,עצי קוקוס וקקאו  בכל מקום.


כמובן שלא ויתרנו על טבילה במים , חוץ מלביא שלנו שיש לו רתיעה ממים שמסתפק במקרה הטוב בשכשוך רגליים .
לביא אהב את האזור בו היה בריכת מים מתוקים ומצא שם את מקומו ללא המיית הגלים, איתן כמובן נהנה מכל דבר ונכנס איתנו למים בתוך החללית המתנפחת שלו..
שם על החוף פגשנו מוכר גלידות שלמזלנו מכר גלידות כשרות, כמובן שלביא קפץ על המציאה וניסה לשדוד לו את האוטו גלידה (שמיד תראו איך נראה..)  ולאחר שיחה איתנו הוא אומר לאדיר שהוא נראה איראני וגם הבן שלו.. כן כן, אי אפשר לברוח מעצמך ..

לביא בפעולה
 
מהאי CEPE שטנו לצ'וואו, שם המשכנו בטיול באוטובוס (אם אפשר לקרוא לזה אוטובוס..) לתוך האי.
כפר קטן, פשוט, מוקף בירוק.



הילדים של צ'וואו.. פה אין בית ספר

















 




בימים האחרים נסענו לאי שמתאים לילדים מכיוון שיש בו בריכות ים רגועות שנוצרות עקב שוברי גלים טבעיים
בשאר הזמן בילינו ב-POSADA שזה כמו מלון-צימר שכזה בשם CASA MORI, שם זכינו לאכול ארוחות בוקר כשרות.  בערבים היינו אוכלים דגים טריים וצ'יפס שבושלו בכלים שהבאנו מהבית ע"י אנשי המקום, לא לפני שרבנו הקדוש בדק אם אכן הם בעלי סנפיר וקשקשת, בקיצור אין ספק שאכלנו טוב..

לביא הכיר חבר טוב בשם מתיאו שהוא הבן של בעלי המקום. מהרגע שהגענו מתיאו קיבל את פנינו בחום שיחק עם לביא כל הזמן והטביע את אדיר בבריכה, לביא מהר מאוד מצא את עצמו בן בית בחדריהם של מנהלי המקום.

מתיאו בן 6 לומד בבית הספר הבריטי שבקראקס ומדבר אנגלית שוטף כך שאפילו אנחנו נהנינו מנוכחותו
 

מתיאו מכיר ללביא את הצב שלו






חיבוק פרידה למתיאו לפני חזרתנו לקראקס

תם ולא נשלם .. וכל המתלוננים שחסר תמונות של איתן אז גם אלו יעלו בקרוב.
אסטה-לואגו! 
 

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

הייתם רושמים את הילדים שלכם לבית ספר ששמו "שמחה ואורות"?

לאחר שסיפרנו לכם על תלאותינו בדרך לכאן ועל השניצלים של טל, הגיע הזמן לספר על הסיבה שלשמה הגענו - בית הספר היהודי "Moral u Luces" (כאמור: שמחה ואורות). על אף שעם שם כזה קשה שלא לדמיין את בית הספר עם מחששות  ומשתלות מריחואנה בכל פינה, הרוב הגדול של יהודי ונצואלה שולחים אליו את ילדיהם כל בוקר ב 7:15 עם מדי כחול לבן (מגיל שנה בערך ועד תיכון). בית הספר הוא למעשה חלק ממתחם ענק של מועדון שנקרא 'היבראיקה' (Hebraica). במועדון יש הכל ויותר מזה - בריכה אולימפית, בריכה לילדים, מגרשי טניס, אולם כדורסל, אולם באולינג, חדר סקווש, חדר לטניס שולחן, חדר כושר, מגרש ואיצטדיון כדורגל, מגרש בייסבול, חוגים, מתחם שעשועים לילדים, ספא, חמאם טורקי, מסעדות כשרות ואני די בטוח ששכחתי משהו. כל אלה נועדו קצת לשכח קצת מהיהודים המקומיים את צרות הגלות. בקיצור - אנחנו פה די סובלים...
ציונות בונצואלה

חזרה לבית הספר. 
ובכן בית הספר המקומי, כמו בכל בית ספר יהודי בתפוצות, הוא פרטי. מה שאומר שההורים משלמים על הכל. וכמו שכל יהודי יודע כבר מהגן: בעל המאה הוא בעל הדעה, גם במקרה הנידון - ההורים מחליטים על הכל מכל כל.  ובכן, למורה ישראלי שרגיל לעבוד בתנאי קביעות (מה שאומר שאפילו דחפור לא יכול לפנות אותו מתפקידו בבית הספר) המחשבה שעתידו בבית הספר תלוי ברכילויות היומיומיות בג'ים או בסופר המקומי (ויש המון) די מפחידה. למזלנו המצב אצלנו קצת שונה מאחר ויש לנו חוזה עם בית הספר, אך רק קצת.

לגופו של עניין, מהר מאוד הבנו שכאן (לתדהמתנו ויגוננו) ההצלחה של המורה תלויה בכמה התלמידים חפצים ביקרו ולא בכמות או איכות ההוראה. תוסיפו למשוואה את הנתונים הבאים:

1. טל ואני מורים חדשים.
2. לעברית  (שהיא שפה שלישית בבית הספר (אחרי ספרדית ואנגלית - שגם היא די חלשה אצלם) וכלל לא שמישה). 
3. בבית ספר שבו 'משמעת' היא מושג מוקצה מחמת מיאוס כמעט כמו 'כבוד למורה'.
4. שהתלמידים בו רגילים שכשצמאים מבקשים מהמשרתת אייס טי ומהר (ומעמד המורים מבחינתם אינו שונה באופן מהותי).
5. ושאנחנו יכולים רק לחלום שרמת הספרדית שלנו תדגדג את הרמה של צופת טלנובלות ארגנטינאיות ישראלית ממוצעת בת 14 (או 84. אין באמצע הא?). 

והרי לכם משימה בלתי אפשרית. בלתי אפשרית? כמעט...

אחרי שעטפנו עצמנו ברחמים עצמיים מכל עבר והתבוססנו בשלולית היאוש, הבנו שכדאי שנקום, נתעשת, נקפל שרוולים וניגש למלאכה - וכמה שיותר מהר. התחלנו לשנן לעצמנו שגם חומת סין לא נבנתה ביום אחד (ואפילו לא גשר המכביה!!). וכמו שהוונצואלנים כאן אוהבים לומר - "poco poco" (צעד צעד בתרגום חופשי). לאט לאט התרגלנו אל תלמידינו - והם אלינו, למדנו לראות את ההשתפרות אצלם שבוע אחר שבוע (גם אם היא מינורית), וגם למדנו לראות דרך ההתנהגות שלהם את ההשתפרות שלנו - פתאום יש שקט בכתה, תלמידים שואלים שאלות ועונים תשובות, משתפים פעולה, בקיצור - לומדים! אז נכון שלא תמיד הכיתה נראית כמו חדר ההרצאות של החוג לפיסיקה באוניברסיטה העברית אבל יש מגמת שיפור ולנו זה מספיק.
מגרש הכדורגל הקטן
התחלנו ליישם את ההבנה שמורה שליח שרוצה להצליח - חייב לארח (אם יצא לי חרוז זה ממש בטעות). התחלנו להזמין תלמידים לסעודות שבת שהתבררו כהצלחה מסחררת. השמועה שהמורים לעברית מארחים תלמידים עשתה לה כנפיים בבית הספר (כמו כל שמועה כאן...) ומהר מאוד מצאנו עצמנו נאלצים להתמודד עם תחנונים של עשרות תלמידים להיכלל בסבב של השבת הקרובה. מי שבאמת נהנה מנוכחותם של האורחים הצעירים בביתנו היה לביא. אין סוף לתשומת הלב שהוא הצליח לסחוט מהם (ללא מאמץ מיוחד מצידו. כמה מילים בספרדית עילגת הספיקו) ולקריאות חוזרות ונשנות של "קה קוצ'י"! (כמה חמוד).

מה לאחרונה?
נחרדנו לשמוע על שריפת הענק בכרמל, על ההרוגים ועל חורבנם של יישובים בארץ הקודש. אז נכון שהיום העולם הוא כפר גלובאלי ובזכות אתרי החדשות אנחנו מעודכנים במה שקורה בארץ כאילו אנו עומדים על אדמתה, אך אני מודה שקשה שלא להרגיש איזוהי תחושת ניתוק. לצאת מישראל, שהיא מעצמה של מבזקי חדשות (בכל זמן ובכל מדיה אפשרית) ולהגיע לקהילה כאן, שכותרות השיחה היומיומית העיקריים בה היא לא ישראל ולא מה שקורה בה - זה שינוי של ממש מהבחינה הזאת. אז להתעדכן אנחנו מתעדכנים אך ההרגשה היא שזה לא אותו הדבר.

אז מה מחכה לנו? מאז שהגענו לונצואלה יורדים כאן גשמים באופן תמידי (אנחנו משכנעים את עצמנו שזה לא בגללנו). בשבוע האחרון ירדו כאן כמויות עצומות של גשמים (הלואי ורבע מזה היה מגיע לארץ!) עד כדי כך שחלק מרכס ההרים מצפון לונצואלה - ה'אוילה' (האל"ף בפתח ובמלעיל ולא בצירה ובמלרע) החל לקרוס, מה שהביא לחסימה של עורקי תחבורה ולמעשה להשבתה של בתי הספר המקומיים. שלא כמו בישראל, כאן בונצואלה אם כבר חופש - אז חופש. הוחלט לעשות "גשר" לחופשת חג המולד וכך יצא שזכינו לחופשה בת 5 שבועות שהחלה מיום שלישי שעבר ותימשך עד לאחר החופשה המקורית (והמיוחלת כ"כ). אנחנו עדיין חושבים איך לנצל את החופשה. ונצואלה היא ארץ באמת מדהימה אבל לנו יהיה קשה מאוד לטייל בה עם הילדים מאחר שהמרחקים פה עצומים והמסלולים לא בדיוק מותאמים לגיל הרך. כמובן שיש גם את קשיי השפה והחשש הרגיל של זר במדינה זרה. אבל! (וזה אבל גדול), מי שמכיר את טל יודע שמה שלא יהיה - לטייל היא תטייל. ואם היא תטייל אז גם אני והילדים נצטרך כנראה להצטרף... מה שבטוח - יהיה על מה לספר.


בהזדמנות זו - מזל טוב להורי היקרים ליום נישואיהם. כמו החנוכיה - תמשיכו להוסיף אור ושמחה משנה לשנה בביתכם. 


חנוכה שמח וחודש טוב לכל עם ישראל!